כך נפעל בשנת 2022 למימוש עצמי ושבירת המיתוסים של אישה המשתתפת בענפי ספורט שונים:

ספורטאיות עדיין נדחות מענפי ספורט רבים וספונסרים משלמים פחות על ספורט נשים.
יש לנו ספורטאיות מצליחות כמודל לחיקוי, זה בטוח. מה שלא אושר בהיסטוריה במשחקים האולימפיים:
צמד המילים 'נשים וספורט' היה בלתי מתקבל על הדעת במאה ה-19, אז פורסמו איסורים ומיתוסים רפואיים על נזקים גינקולוגיים כתוצאה מספורט.

"עבודה במשק הבית תיתן לנשים מספיק פעילות גופנית", כפי שנאמר בפי רופא אמריקאי ב- 1889. האומנם?
במבט על ההיסטוריה ניתן לראות, את מלחמת הנשים להשתתפות בספורט.
האצנית האמריקנית קתרין סוויצר רימתה ב-1967 כאישה הראשונה והיחידה במגרש הזינוק הגברי של מרתון בוסטון. "הרגשתי כמו צליין בדרכי למקדש, התאמנתי כל כך קשה וחלמתי על זה כל כך הרבה זמן".
בשנת 2018, רוכבת האופניים אנה באררו טיפסה על הר מון דו צ'ט בצרפת, אחת מאחת עשרה רוכבות אופניים שרכבו יום לפני הגברים בכל שלב בטור דה פראנס - כל הדרך עד לסיום.

פערי השכר בין המינים לפרמיות עומדים על 87.5%. 

לפני כמה שנים, אימנתי בגני ילדים, בבתי ספר, למדתי, שבנות, כשהן נמצאות עם בנות אחרות ובעיקר עם נשים כמאמנות ומודל לחיקוי – הן מרגישות שהן יכולות יותר.
זה גרם לי לתהות, מתי האפליה מתחילה? אילו תשומת לב הנערות מקבלות בכל יום?

היום, אני רוצה לארגן את המשמעות של העצמה מחדש,

ולא רק שהיא מצליחה לשלב את הכל בסדר יום שלה.

עדיין יש מעט מדי נשים בתחומי ספורט שונים, באופן כללי, אני חושבת שזה הפך להיות נושא גדול והלוואי שזה פשוט יהיה נורמלי.

תקדישי אפילו 20 דקות ביום,

עם יותר רגישות וכבוד לעצמך.

עכשיו, זה הזמן להשתחרר מהדימויים המגדריים.

ואולי לתת תפקיד חדש לכל אישה ובת
תפקיד של מגשימה את עצמה,
בדרך שלה בלבד!