רב תחלואה (multimorbidity) ומיעוט הטיפולים היעילים
לאנשים הסובלים מרב-תחלואה (שני מצבים רפואיים או יותר) סובלים מבריאות גופנית ופסיכו-סוציאלית ירודה וסיכון גבוה יותר לאשפוז בבית החולים ולמוות בטרם עת (1). המורכבות והעומס המוגבר של ריבוי מחלות מציבים אתגרים עבור מערכות הבריאות (2). לכן, סטנדרט הטיפול הנוכחי עבור חולים עם ריבוי מחלות כולל ביקורים אצל מומחי בריאות רבים וסקירת טיפולים תרופתיים שונים עם סיכונים גלומים של תופעות לוואי. והתוצאה לעתים קרובות איננה מספקת עבור המטופלים (3).
התפקיד הפוטנציאלי של פעילות גופנית
פעילות גופנית נחשבת כטיפול ליבה עבור לפחות 26 מצבים כרוניים. עם זאת, מעט מאוד ידוע על השפעותיה בקרב אנשים הסובלים מריבוי מחלות. כדי למלא את הפער הזה, ערכנו סקירה שיטתית של ניסויים מבוקרים אקראיים כדי לחקור את התועלות והנזקים של טיפול בפעילות גופנית (כלומר, משטר או תוכנית של פעילות גופנית שתוכננה ונקבעה למטרות טיפוליות ספציפיות במטרה לשקם את התפקוד הגופני התקין או כדי להפחית את הסימפטומים הנגרמים על ידי מחלות או פציעות) ברב-תחלואה (4). כללנו מחקרים בהם 80% או יותר מהמשתתפים היו עם לפחות שניים מהמצבים הכרוניים השכיחים הבאים: דלקת מפרקים ניוונית (אוסטיאוארתריטיס), יתר לחץ דם, סוכרת סוג 2, דיכאון, אי ספיקת לב, מחלת לב איסכמית ומחלת ריאות חסימתית כרונית (4). מצבים אלה הם בין הגורמים המובילים לנכות כללית, לעיתים קרובות מופיעים יחד, בעלי גורמי סיכון ופתוגנזה משותפים (5), ויש להם השפעה שלילית על הבריאות הפיזית והפסיכו-סוציאלית.
היתרונות והנזקים של טיפול בפעילות גופנית באנשים עם ריבוי מחלות
23 מחקרים מ-17 מדינות בחנו התערבויות של פעילות גופנית במסגרות שונות וכללו 3363 אנשים (גיל חציוני 65, טווח בין רבעוני 58 – 71). שילובי המצבים הנפוצים ביותר היו אי ספיקת לב ודיכאון, סוכרת מסוג 2 ודיכאון, יתר לחץ דם וסוכרת מסוג 2. תוכניות הטיפול בפעילות גופנית היו לפחות בפיקוח חלקי, כללו פעילות אירובית ו/או חיזוק ובוצעו פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע במשך 12 שבועות (בממוצע).
טיפול בפעילות גופנית שיפר את איכות החיים הקשורה לבריאות (הפרש ממוצע סטנדרטי של 0.37, רווח בר סמך 95% של 0.14 – 0.61) ותפקוד גופני שנמדד אובייקטיבית (הפרש ממוצע סטנדרטי של 0.33, רווח בר סמך 95% של 0.17 – 0.49) והפחתת דיכאון (הפרש ממוצע סטנדרטי של 0.80-, רווח בר סמך 95% של 1.21- – 0.40-) ותסמיני חרדה (הפרש ממוצע סטנדרטי של 0.49-, רווח בר סמך 95% של 0.99- – 0.01-). בנוסף, טיפול בעזרת פעילות גופנית לא היה קשור לסיכון מוגבר לתופעות לוואי לא חמורות (יחס סיכון 0.96, רווח בר סמך 95% של 0.53 – 1.76) כגון כאבי שרירים ושלד. לעומת זאת, נראה כי הוא מפחית את הסיכון לתופעות לוואי חמורות כגון אשפוז ודלקת ריאות (יחס סיכון 0.62, רווח בר סמך 95% של 0.49 עד 0.78) (4). עם זאת, יש צורך במחקרים עתידיים הכוללים אנשים עם שילובי מצבים שונים, עם התערבויות בטיפול גופני המותאמות למטרות והעדפות של אנשים ובחירת מדדי תוצאה ראשוניים החשובים למטופלים, כדי לשפר את הביטחון בתוצאות אלה.
פורסם על ידי Tomer Geminder / תומר גמינדר
הפניות
1. Vogeli C , Shields AE , Lee TA , et al . Multiple chronic conditions: prevalence, health consequences, and implications for quality, care management, and costs. J Gen Intern Med 2007;22 Suppl 3:391–5.doi:10.1007/s11606-007-0322-1 pmid:http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18026807 PubMedGoogle Scholar
2. Pefoyo AJK , Bronskill SE , Gruneir A , et al . The increasing burden and complexity of multimorbidity. BMC Public Health 2015;15:415. doi:10.1186/s12889-015-1733-2 pmid:http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/25903064 CrossRefPubMedGoogle Scholar
3. Muth C , Blom JW , Smith SM , et al . Evidence supporting the best clinical management of patients with multimorbidity and polypharmacy: a systematic guideline review and expert consensus. J Intern Med 2019;285:272–88.doi:10.1111/joim.12842 pmid:http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/30357955 PubMedGoogle Scholar
4. Bricca A , Harris LK , Jäger M , et al . Benefits and harms of exercise therapy in people with multimorbidity: a systematic review and meta-analysis of randomised controlled trials. Ageing Res Rev 2020;63:101166. doi:10.1016/j.arr.2020.101166 pmid:http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/32896665 CrossRefPubMedGoogle Scholar
5. GBD 2019 Diseases and Injuries Collaborators. Global burden of 369 diseases and injuries in 204 countries and territories, 1990-2019: a systematic analysis for the global burden of disease study 2019. Lancet 2020;396:1204–22.doi:10.1016/S0140-6736(20)30925-9 pmid:http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/33069326 CrossRefPubMedGoogle Scholar
